טאואר וויז'ן בע"מ ואח' נ' וארגיז ואח'

החלטה

המערערים הגישו בקשה למחיקת הערעור, ובבקשתם ציינו בין היתר, כי פעלו בתום לב ולא הסתירו מביהמ"ש כי בקשתם להטלת עיקול בבימ"ש השלום ובעקבותיו הגשת הערעור נעשו מטעמי זהירות ומרצון להבטיח את מימוש פסה"ד העתידי לכשיינתן.

משהחליט ביהמ"ש המחוזי שלא לקבל את בקשת המשיבים לשחרור הפיקדון שוב מתייתר הערעור.

לעניין ההוצאות נטען בבקשה כי הערעור מצוי בשלביו הראשוני וכי "המשיבים אף טרם הגישו את עיקרי טיעוניהם, כך שבכל מקרה לא נגרמה להם טרחה ו/או הוצאה כלשהי בגין ערעור זה, וזאת בניגוד למערערים כאמור לעיל" (ההדגשה במקור).

בעקבות הנטען בהחלטה, החלטתי ביום 6.5.12 למחוק את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות המשיבים בסך של 1,500 ₪. בהחלטתי יצאתי מהנחה כי אכן לא הוגשו ע"י המשיבים עיקרי טיעון ולכן נפסק סכום הוצאות נמוך.

המשיבים הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה ולקבוע הוצאות ראויות שכן עוד טרם מתן ההחלטה הגישו עיקרי טיעון. המשיבים צרפו לבקשתם את עיקרי הטיעון שהגישו כשבמסמך מוטבעת חותמת "נתקבל" של מזכירות ביהמ"ש.

עיקרי הטיעון של המשיבים כוללים 14 עמודים שעתה עיינתי בהם.

בתגובה לבקשה טוענים המבקשים כי משהורתי בהחלטה מיום 6.5.12 על מחיקת הערעור, אין המדובר בהחלטת ביניים אלא בפסק דין המסיים את הדיון בערעור. והדרך לתקיפת ההחלטה הינה על ידי הגשת ערעור ולא בקשה לעיון חוזר שאיננה מעוגנת בתקנות או בדין.

לגופו של עניין נטען כי המבקשים לא ידעו על הגשת עיקרי הטיעון של המשיבים במועד בו הגישו בקשתם למחיקת הערעור, המדובר בהפרש של יום אחד.

מקובלת עלי גרסתם של המבקשים כי במועד בו הגישו בקשתם למחיקת הערעור לא ידעו כי המשיבים הגישו עיקרי טיעון. דא עקא, שבפועל הגישו המשיבים עיקרי טיעון ועם הגשתם סיימו הצדדים את מחויבותם, עפ"י החלטתי מיום 13.3.12 והיה מקום ליתן פסק דין בערעור.

לו הייתי מודע במועד מתן ההחלטה ביום 6.5.12 כי המשיבים הגישו עיקרי טיעון, היה סכום ההוצאות גבוה מהסכום שנפסק.

בעל דין המגיש הליך משפטי, גם אם מטעמי זהירות, גורם להוצאות אצל הצד שכנגד ולכן עליו לשאת בהוצאות, ככל שחזר בו מההליך, תוך התחשבות בשלב בו הופסק ההליך והטרחה שנגרמה לצד שכנגד עד לאותו מועד.

אינני מקבל את טענת המבקשים לפיה לא רשאי ביהמ"ש לשנות החלטתו וכי תרופתם של המשיבים היא להגיש ערעור.

לטעמי ראוי היה למבקשים שלא להעלות טענה זו שכן גם לשיטתם לא היו מודעים לעיקרי הטיעון של המשיבים וחזקה שלו היו יודעים, היו מציינים זאת בבקשתם.

במצב הדברים האמור, נתנה החלטתי על בסיס מידע לא נכון שהיה בפני, מידע רלוונטי לקביעת סכום ההוצאות.

אכן אין הוראות חיקוק לעניין בקשה לעיון חוזר, למעט בבקשה לצו זמני לפי תקנה 368 לתקנות סדה"א. ואף הפסיקה מסתייגת באופן עקרוני מבקשות לעיון חוזר.

ואולם, אין הדבר אמור במקרים בהם התגלתה ראיה חדשה, או עדות חדשה שלא היתה עובר למתן ההחלטה המקורית ושיש בה, באופן מהותי, כדי לשנות את תוצאות ההחלטה. לביהמ"ש הסמכות הטבועה לעשות צדק ואם נתן החלטה על בסיס מערכת עובדות שהציג בפניו בעל דין, והתברר לאחר מכן שאיננה נכונה, רשאי ביהמ"ש לשקול מחדש את החלטתו במסגרת של עיון חוזר.

טכנית נסגר התיק לאחר שנמחק הערעור ואולם החלטה שנתנה על בסיס מצג לא נכון הינה החלטה בטלה, ובוודאי החלטה שיש לבטלה ו/או לשנותה.

אשר על כן, אני קובע כי במקום סכום ההוצאות שקבעתי בהחלטה מיום 6.5.12, ובהתחשב בכלל הנסיבות בתיק, ישלמו המבקשים למשיבה סך של 3,500 ₪.

ניתנה היום, ב' סיון תשע"ב, 23 מאי 2012, בהעדר הצדדים.